בשבוע שעבר, ימים ספורים לפני מכירות הבלאק פריידיי וסייבר מאנדיי, פרסם ארגון גרינפיס דו"ח המתמקד בענקית האופנה הסינית שיין (Shein), שאחראית לפריטים פופולריים רבים בעולם, לרבות בקרב הצרכנים בישראל. הדו"ח מתפרסם במקביל למהלך שנפתח החודש בצרפת נגד החברה, שמטרתו להשעות זמנית את פעילות האתר של שיין במדינה בעקבות גילוי מכירת "בובות מין עם מראה ילדותי" וכן כלי נשק במאגר המוצרים של האתר. המהלך החריג של צרפת נגד שיין אינו נוגע כלל לביקורת הרגילה על "אופנה מהירה", למרות שבשנה האחרונה פועלים במדינה להשעות חברות אופנה מהירה ששיין היא נציגתן הבולטת.
גרינפיס רכש 56 פריטי לבוש משיין בשמונה מדינות – ישראל, גרמניה, פורטוגל, שוויץ, אוסטריה, שבדיה, ספרד ותאילנד – שנשלחו לבדיקת כימיקלים מסוכנים במכון לאיכות הסביבה Bremer Umweltinstitut, חברה גרמנית עצמאית ומוסמכת על פי תקנים בינלאומיים. מתוך 56 פריטי לבוש, 18 הכילו כימיקלים מסוכנים החורגים מהמגבלות שנקבעו בתקנת הכימיקלים האירופית (REACH), לרבות בבגדי ילדים. מתוך חמשת הפריטים שהוזמנו לישראל, ארבעה הכילו חומרים מסוכנים, שניים מתוכם חרגו מהתקן האירופי.
האם התבהלה שנוצרה בשבוע החולף בתקשורת מוצדקת? "כצרכנים – אין מקום להיכנס לפאניקה מהדו"ח הזה", קובע מיקי קידר, ראש המחלקה לטקסטיל בשנקר והנציג הישראלי של Oeko-Tex – ארגון בינלאומי שמושבו בשוויץ, אשר מפתח ומעניק תקני בדיקה והסמכה לחומרים וטקסטיל במטרה להבטיח כי הם בטוחים לשימוש, ידידותיים יותר לסביבה, ובעלי אחריות לאורך כל שרשרת הייצור.
האם יש דבר כזה "בדים רעילים"?
"לפני 30, 20 שנה, השתמשו בתעשיית הטקסטיל בחומרים רעילים כדי לייצב את הצבע של הבד, כדי שבד אל-קמט ישמור על התכונות שלו, כדי להוזיל ייצור של בדים. הם היו חד-משמעית מסוכנים לנו. זה היה כך גם בחקלאות, עד שהגיעו רגולציות שהקטינו באופן נרחב את השימוש בכימיקלים הרסניים. באותה תקופה גם נולד הטרנד האורגני במזון. אבל עכשיו אנחנו ב-2025 והשאלה הגדולה היא האם משתמשים בחומרים רעילים? התשובה, ככל הנראה, חיובית.
"לפני שנחדד מה נחשב לרעיל או לא רעיל, צריך לסווג את סוגי הבגדים שאנחנו לובשים: בגדי תינוקות מגיל אפס עד שלושה חודשים; בגדים שנוגעים בגוף, מתחככים בו, ומיועדים לשאר הגילאים; ובגדים שאינם במגע ישיר עם הגוף. מעילים, לדוגמה. הסוג הרביעי והאחרון הוא טקסטיל שאינו לבוש, כמו שטיחים, וילונות, מגבות וכדומה, שנוכח כמעט בכל בית, אבל המגע היומיומי שלנו איתו קטן בהשוואה לבגד. החשש ממנו נמוך יותר בהשוואה לתחתונים וגופיות, שהיינו רוצים שיהיו נטולי כימיקלים".
כאלה שעשויים 100 אחוז כותנה?
"גם בד שעשוי 100 אחוז כותנה שכח שהוא צמח פעם בשדה. כשאני לובש חולצה עשויה 100 אחוז כותנה – אני לא יודע מה היא מכילה. אני רק למד מהתווית שהיא עשויה 100 אחוז כותנה לצד הוראות כביסה – וזאת בניגוד למוצרי מזון, שם הרגולטור מחייב את היצרן לפרסם את כל המרכיבים. כדי להגיע לסיב כותנה, הפרח עובר סדרה עצומה של תהליכים: ניקיון, השפרה, צביעה, הדפסה – כל אלה הם תהליכים כימיים שמעורבים בהם כימיקלים. וזה עוד לפני שדיברנו על ריסוס הכותנה, שמגן עליה ממזיקים".
הזכרת רגולציה במזון. יש פיקוח על הבגדים שאנחנו לובשים?
"יש שלושה סוגי פיקוח: רגולציה של המדינה; אג'נדה ואינטרסים ירוקים של בעלי המפעלים ויצרני הטקסטיל / חברות האופנה – ואז אתה צריך לסמוך עליהם או שלא; והצרכנים שלא מוכנים לקנות או לצרוך פריטי לבוש שיש בהם חומרים רעילים. בשנים האחרונות פועלים גופים חיצוניים ופרטיים שעושים בדיקות למפעלים, כמו ארגון Oeko-Tex שבו אני חבר, שעובד על פי התקן האירופי ואחראי לוודא שאין במפעלים חומרים כימיים מזיקים על פי התקן האירופי R-E-A-C-H (ראשי תיבות של Registration, Evaluation, Authorization and Restriction of Chemicals – רישום, הערכה, אישור והגבלה של כימיקלים. מטרת התקן להגן על בריאות האדם והסביבה על ידי זיהוי מוקדם של סיכונים הכרוכים בכימיקלים והטלת מגבלות על שימוש בחומרים מסוכנים – א"י), שמפרסם טבלה ארוכה שמכילה את סוג החומרים המותרים והפרמטרים שלהם, כמה חומר כימי כזה או אחר מותר ליחידת מידה – וזאת מתוך הבנה שצריך לעשות שימוש בחומרים כימיים, אבל זה לא מחייב שהבד יהיה רעיל".
3 צפייה בגלריה
"גם בד שעשוי 100 אחוז כותנה שכח שהוא צמח פעם בשדה". בגדים של Shein
(צילום: Kiran Ridley/Getty Images)
איזה אינטרס יש למפעל טקסטיל בסין או בהודו להכניס אותך לבדוק?
"כי הצרכנים הפכו למודעים יותר ודורשים מחברות האופנה טקסטיל נטול רעלים. צריך לזכור שהתעשייה הזו בנויה על שרשראות ייצור: מחקלאות של גידולי כותנה, במבוק וכן הלאה, דרך השפרה ותפירה, ועד שינוע הבגד מהמפעלים לחנויות או לבית הלקוח. ברגע שכל נקודה בשרשרת מתחילה לדרוש מהנקודה שמעליה שהחומר שהיא מעבירה יהיה נקי – בסוף הצרכן יקבל מוצר נקי מחומרים כימיקלים. זו מגמה שהולכת ותופסת תאוצה בעולם.
"כצרכנים, אנחנו רוצים שהטקסטיל שאנחנו לובשים יהיה נקי; וכמדינה וחברה יש לנו אינטרס נוסף, שהטקסטיל לא ישחרר חומרים רעילים למערכות המים שלנו. יש את המקרה המפורסם על נהר היאנגצה בסין, השלישי בגודלו בעולם, שבעבר היה בו דולפין ורוד מסוג בייג'י. עד תחילת המאה ה-20 היו בנהר כ-6,000 פרטים ממנו, והאחרון שנצפה היה ב-2006. המגוון הביולוגי שבנהר נהרס בגלל שהמפעלים הזרימו אליו כימיקלים וביוב. היום כבר יש רגולציה בסין".
יש הבדל בין סיבים טבעיים לסינתטיים מבחינת פיזור הרעלים?
"אין חוק חד-משמעי: יכול להיות סיב טבעי שעבר מה שנקרא השפרה רעילה (צביעה, לדוגמה), ויכול להיות סיב סינתטי נקי מרעלים שמזיקים לנו. כל מקרה לגופו. צריך לזכור שהזיהום והרעלים יכולים להגיע לבד והבגד המוגמר גם מהסביבה שבה הוא נוצר: הייצור, השילוח וכדומה".
זה מחזיר אותי לשאלה: האם, בסופו של דבר, הבגדים שאנחנו לובשים מזיקים לנו?
"יש כל מיני סוגים של רעלנים והם קיימים סביבנו בכל מיני תחומים, בטח ובטח בטקסטיל. אני לא רופא ואני מסייג את דבריי, אבל כימיקלים בבדים עלולים לפגוע בבעלי עור רגיש. אני יכול רק לשער בהשערה כבדה שאחרי כביסה או שתיים – רוב מה שרע הולך".
האם כביסה מנקה את הבגד מכימיקלים או שהם בעצם מקובעים בבד?
"הרבה פעמים נראה שהכביסה נצבעת, כך שכאשר הצבע יורד – יורדים גם כימיקלים, והרבה מהכימיקלים הרעים נמצאים בצבעים".
3 צפייה בגלריה
"כמדינה, יש לנו אינטרס שהטקסטיל לא ישחרר חומרים רעילים למערכות המים שלנו". מיקי קידר
(צילום: אילן בשור)
גרינפיס מצאו אחוזים גבוהים של כימיקלים במעיל, בחריגה של פי 3,269 מהתקן. כמה זה מסוכן?
"מעיל הוא בקטגוריה של מוצרים שאין להם חיכוך עם הגוף, כך שהסיכון, אם ישנו, הוא הרבה יותר נמוך מתחתונים או חולצות טי. אני חושב שזה מעט פופוליסטי לבדוק מעיל, כי במוצר כזה לפעמים משלבים כימיקלים למניעת ספיגת מים וסיבות דומות. אם גרינפיס היו בודקים, לצורך העניין, תחתונים בצבע ירוק מעשר חברות שונות – זה היה מאוד מעניין. כי תחתונים הם המוצר הכי קרוב לגוף שלנו, ויכול להיות שהצביעה שלהם בכימיקלים מסוימים עלולה לגרום לחומרים שייכנסו למחזור הדם בצורה כזו או אחרת. שם אולי יש סכנה, אבל צריך לבדוק את זה".
יש בכלל אפשרות לרכוש היום טקסטיל "נקי"? הרי גם תחתונים בצבע לבן נצבעו.
"כותנה אינה לבנה, וצריך לדעת את זה. הייתי ממליץ לצרכנים לחפש תוויות על בגדים של ארגונים בלתי תלויים כמו Bluesign, Fairtrade ו-Oeko-Tex, שיודעים לספר לנו את הסיפור האמיתי של הבגד לאורך כל שרשרת הייצור – שהוא נבדק והוא נקי, והעובדים במפעלים מרוויחים בצורה הוגנת. לצערי, בישראל אין את המודעות הזאת, למעט חברות המייצאות מישראל ונדרשות לעמוד בתקנים אלה".
אתה מכיר בהיסטוריה מקרים שאנשים חטפו מחלות או זיהומים בגלל בדים?
"אני לא מכיר ברמה האישית מקרים כאלה וגם לא שמעתי על כך. בדרך כלל, מי שנפגע מכימיקלים מסוג זה הוא מי שעובד במפעלים או נחשף למים מזוהמים. צריך לציין בהקשר הזה גם את שאלת המינון: אם תלבש כל יום תחתונים חדשים שנוצרו בשילוב כימיקלים מסוכנים, אני מניח שאולי עלולה להיווצר אצלך בעיה מסוימת, אבל רובנו לא באמת בודקים מה הבגדים שלנו מכילים.
"כצרכנים, אני ממליץ לא להיכנס לשום היסטריה או פאניקה מהעניין הזה. הייתי יותר חושש להיות עובד במפעל צביעה של שיין. גם את הכותרות על כימיקלים מסרטנים צריך לקחת בעירבון מוגבל, כי יש מלא פרמטרים שאנחנו צריכים לבדוק בהקשר הזה. לפי הדו"ח ולפי כמות מחזור המכירות של שיין – אנשים היו מתמוטטים ברחוב כמו בסרט זומבים. זה לא שאני לובש חולצת טי של שיין וכאילו שחיתי עכשיו שלושה חודשים בקישון לפני 50 שנה".
